מה שקורה בווגאס
לפעמים בגידה מכה גלים גם אחרי 20 שנה. תשמעו את הסיפור הזה ותבינו.
מתקשרת אליי אישה, בת 55 בערך. אומרת: "בעלי איבד את עצמו בזמן האחרון. הוא היה איש בית, כל הזמן ביחד, כל דבר היה משתף אותי. ופתאום — סגור. לא מדבר, לא משתף, נעלם לי. התחיל עם סיפור של 'הליכות בים' ביום שבת בבוקר. יוצא, חוזר אחרי כמה שעות. גם בשישי מתחיל להיעלם. ואני מרגישה בבטן שמשהו פה לא בסדר."
הבן אדם עובד מהבית, כמעט לא יוצא באמצע השבוע. כל מה שיש — שבת בבוקר ושישי. חלון צר. אבל לנו זה מספיק.
שבת בבוקר
שבע וחצי, צוות במקום. הוא יוצא מהבית, נכנס לרכב, נוסע. רבע שעה — מגיע לטיילת בהרצליה.
חונה. ומישהי כבר מחכה לו. בחורה צעירה, בת 20-22.
נפגשים. מתחבקים. אבל — זה לא מה שחשבנו. לא נשיקה על הפה, לא ידיים שלובות. חיבוק חם, ארוך, כזה שיש בו משהו — אבל לא בהכרח רומנטי. ממשיכים בחקירה.
התחילו ללכת בטיילת. הוא נותן לה נשיקות על הראש, מחבק אותה, מדברים הרבה. שעה וחצי ככה. התיישבו, שתו קפה, נפרדו. הוא חזר לרכב, היא הלכה לכיוון שלה.
שלחתי ללקוחה את הכל. תמונות, סרטון.
היא הסתכלה ולא הבינה. "מי זאת? זה לא נראה לי רומנטי, אבל מי הבחורה? אני לא מכירה אותה. בחיים לא ראיתי את הפנים האלה."
הדיבוב
אמרתי לה: "בפעם הבאה שהוא יוצא לטיילת — נצמיד לבחורה מדובבת. ברגע שהוא הולך, החוקרת שלנו תתיישב לידה ותוציא ממנה את הסיפור."
יומיים עברו. הלקוחה מתקשרת: "מחר בבוקר הוא יוצא שוב."
הכנתי צוות. חוקר וחוקרת. החוקרת — מדובבת מקצועית, יודעת להיכנס לשיחה ולגרום לבן אדם לדבר בלי שירגיש שמישהו חופר לו.
הבחור הגיע לטיילת. שוב אותו מקום, שוב אותה בחורה. אותו סיפור — הליכה, שיחה, חיבוק, נפרדים. הוא הלך לרכב והיא נשארה לבד על הטיילת.
החוקרת ניגשה. סיפור כיסוי, לא נפרט מה. התיישבה לידה, התחילה לדבר. ושם נפל לנו מזל — הבחורה הייתה בודדה. עלתה מארצות הברית לפני חצי שנה, לא מכירה אנשים, רוצה חברות. התחילה לדבר ולא הפסיקה.
ובאיזשהו שלב, החוקרת אומרת לה ככה סתם: "ראיתי אותך פה עם מישהו מבוגר. מה, חבר שלך?"
הבחורה צחקה. "לא. זה אבא שלי.
