שגרה זה רע
בגידה במשטרה. תשמעו.
מתקשר אליי בחור. אומר: "אני רוצה מעקב על אשתי. היא כל הזמן עם הטלפון. נכנסת איתו לשירותים, נעילה, סיסמה, לא נותנת לי לגעת. ואנחנו כל הזמן ברעש על זה. תחושת הבטן שלי גומרת עליי. אני מרגיש שאני הולך לכיוון גירושין, אבל קודם אני חייב לדעת."
אני לוקח ממנו פרטים ומבין שיש פה סיבוך: האישה שוטרת. תנועה. עובדת בלילות — שבע בערב עד שבע בבוקר. במהלך היום ישנה, בלילה על הכביש. וזה אומר שצריך לעשות מעקב בלילה, אחרי ניידת משטרה, בלי להיתפס.
הוא אומר: "ביום אני יודע בדיוק איפה היא — בבית, עם הילדים. לא צריך מעקב ביום. בלילה זה קורה."
אמרתי לו: "תקשיב, מעקב אחרי שוטרים זה סיפור אחר. הם מאומנים, הם שמים לב, הם עושים פרסות ותמרונים שאזרח רגיל לא עושה. אבל אנחנו יודעים להתמודד. רק צריך צוות גדול יותר."
הרמתי שלושה אנשים. שלושה רכבים. מתחלפים, לא מתקרבים יותר מדי, שומרים מרחק.
המשמרת
שש וחצי בערב. היא יוצאת מהבית. מגיעה לתחנה. שבע — עולה על ניידת סיור עם עוד שוטר ויוצאת למשמרת.
אנחנו עליהם. מהרגע שהניידת יצאה מהתחנה — תפסנו אותם.
ופה התחיל הסיפור הקשה. המעקב הזה היה מטורף. הם לא עוצרים. הלוך חזור, הלוך חזור, כל הלילה על הכביש. עושים פרסה במקומות שלא ניתן לעשות בהם פרסה. עוצרים רכבים, ממשיכים, פונים, חוזרים. כל חמש דקות כיוון אחר.
איבדנו אותם פעמיים. חידשנו קשר עין בזכות השגרה שלהם — חזרו לאותם מקומות. התגברנו.
שלוש לפנות בוקר
ואז, שלוש לפנות בוקר, משהו השתנה. הניידת הפסיקה לסייר. נכנסה לחניון של מרכז קניות. שומם. סגור. אין שם נשמה בשעה כזאת.
עצרו את הניידת. אנחנו מרחוק, מתצפתים. לא יכולנו להתקרב — חניון ריק, כל רכב שנכנס בולט.
שני השוטרים ירדו מהניידת. עמדו בחוץ, הדליקו סיגריה. עד פה — רגיל. הפסקה.
ואז, תוך כדי עישון, השוטר מתקרב אליה. נצמד. ומתחיל לנשק אותה.
בינגו.
צילמנו הכל. העירנו את הלקוח. הבחור קם באמצע הלילה, הסתכל על התמונות, ואמר: "היה לי הרגשה. ואני גם יודע מי הבן אדם. הוא נשוי."
שני שוטרים נשואים. בניידת משטרה. בזמן משמרת. על חשבון המדינה.
החניון
אחרי עשר דקות של נשיקות בחוץ — נכנסו חזרה לניידת. הניידת נכנסה לחניון התת-קרקעי. חושך. לא יכולנו לראות מקרוב, לא יכולנו לצלם. אבל לא צריך להיות חוקר כדי להבין מה שני אנשים עושים בחניון חשוך בשלוש וחצי בלילה אחרי שהתנשקו בחוץ.
הלקוח הבין. אנחנו הבנו. הכל הועבר אליו בשעות הבוקר המוקדמות.
הבוקר
שבע בבוקר. היא חזרה הביתה. הלכה לישון.
אמרתי ללקוח: "אל תדבר איתה עד שאתה מקבל ממני את הדוח המוכן. תתאפק."
התאפק כמה שעות. ארגנתי לו את התיק — תמונות, סרטון, ציר זמן, הכל מסודר. ואז היא התעוררה.
עימת אותה. שם את הכל על השולחן.
מה שקרה אחרי — לא היה יפה. ריב. צעקות. הבית רעד. השכנים שמעו הכל.
והשכנים? הזמינו משטרה.
אני רק מקווה שהם הגיעו בזמן. כי בימים כאלה — המשטרה מאוד עסוקה.
