לבעלך יש עבודה שמאפשרת לו לצאת מהבית בכל שעה? גם בשתיים בלילה? תקשיבי טוב.
מתקשרת אליי אישה. אומרת: "לבעלי יש חברת גרירה. גרר. כשאין לו חשק הוא שם עובד. וכשבא לו — הוא לוקח את הגרר בעצמו ויוצא. בבוקר, בצהריים, בלילה. ככה זה בתחום, ואני רגילה."
"אז מה קרה?"
"בזמן האחרון הוא התחיל לצאת בשתיים-שלוש לפנות בוקר. מקבל שיחה, קופץ מהמיטה, ונוסע. ואני אומרת לו — בשביל מה? שים את העובד. למה אתה בעצמך צריך לקום בשלוש בלילה? והוא כל פעם עם תירוץ אחר. 'העובד לא רוצה לקום.' 'שוחק לי את העובדים.' ובסוף תמיד חוזר לאותו משפט: 'אני חוסך כסף.' זה היה התירוץ הקבוע שלו."
מעקב לילות
אמרתי לה: "אם הוא עושה משהו, זה קורה בלילה. לא צריך מעקב ביום. נשב עליו מחצות עד שש בבוקר."
יום ראשון. חצות עד שש. שקט. לא יצא.
יום שני. אותו דבר.
יום שלישי. מתמקמים שוב בחצות. מחכים. שעה עוברת. עוד שעה. ואז — שתיים בלילה, אור במטבח נדלק. הבן אדם מתארגן. יוצא מהבית, עולה למשאית, מניע, נוסע.
הלקוחה מתקשרת: "בעלי עכשיו יצא. קיבל שיחה מלקוח, נתנו לו כתובת."
אמרתי: "הכל בסדר, אנחנו עליו. תני לי את הכתובת שהוא קיבל."
נתנה. שמנו בוויז. ובדקנו — הוא נוסע לכיוון אחר לגמרי.
תל ברוך
לא לכתובת שקיבל. לא לשום גרירה. לכיוון הפוך.
חצי שעה נסיעה. אנחנו מאחוריו. עם גרר אי אפשר להתחבא — המשאית בולטת מקילומטר.
נכנס לאזור תל ברוך. ליד הים. חנה. ירד.
בחוף, שתיים וחצי בלילה, עמדו כמה בחורות. הוא ניגש, דיבר עם אחת, עם שנייה. בחר. היא עלתה אליו למשאית.
המשיך חצי קילומטר למקום שקט. חשוך. מה שקרה בקבינה — קרה. אחרי רבע שעה היא ירדה, חזרה לחוף, והוא נסע הביתה.
